ביקורת יין: מראווי וביתוני על ציר הזמן 

יינות מראווי וביתוני של יקב רקנאטי – ציר הזמן הוא דבר יחסי

 קובי ארביב, היינן הראשי של רקנאטי, התגלה במסיבת עיתונים שנערכה השבוע במסגרת האירוע של משפחת שקד (ראו האייטם הבא), כדובר כריזמטי שיודע לנאום ולהציג את המוצר שלו כפוליטיקאי ממולח, ושאפו על כך. אבל  לשמחתי לא נפלתי בפח. כתבות בניו יורק טיימס ו- CNN לא ממש מרגשות אותי, וכמה מאות נוצרים אוונגליסטים שקונים את היין בדיוטי פרי, גם זה לא עושה עלי רושם. המראווי הוא לא ממש הזן הישראלי שיכבוש את העולם, כי הוא לא ממש מחזיק יין, או מים כמו שאומרים. תקציבי העתק שמקבל ד"ר שיבי דרורי מהאוניברסיטה באריאל לחקר הזנים הקדומים בארץ ישראל, לא יעזרו לזן הזה להתגייר. הוא לא ממש שלנו. בינתיים פלסטינאי, גדל בחברון, אין עליו ממש שליטה ישראלית. הענבים מגיעים ליקב דרך צד שלישי, וקובי ארביב לא באמת יודע מה שולחים לו לסחיטה, ומה הם שם בחברון בוצרים באמת. רקנאטי מנסים לפתור את זה על ידי הכרם הניסיוני שלהם בבירנית בגליל העליון, בו נטעו 13 מזני שיבי דרורי – המראווי ביניהם.

 "הרמנו כפפה חשובה של ייצור יין מזנים מקומיים",

אמר ארביב, שציין גם כי "אלה יינות איזוטריים, לא כמויות מסחריות – 4,000 בקבוקים". הוא אמר כי מראווי וביתוני הם "זנים שלנו", ועל הערת ביניים שאלה זנים פלסטינאים, ענה: "זנים של האדמה שלנו". אמרנו פוליטיקאי. בינתיים כולם ברקנאטי מאושרים. יש עוד כתבה. השאלה היא האם היין בטעימה מצדיק את הוואג'אררס שהיקב עושה לנו.  אני לא מאמין למחקר שבא ממקום פוליטי, שכל תאוותו היא לרשום את הזן הזה בבוא הזמן בספרי ההיסטוריה של היין הישראלי כ"יין של דוד המלך", וגם נעזרים בטקסטים מהמשנה כדי להוכיח שבמאה השנייה יהודים שתו יין שנעשה מזני מראווי וביתוני. מדוע יש בנו אובססיה למצוא את הזן הישראלי? זו השאלה. באזור הים התיכון יש מאות זני ענבים מקומיים שמייצרים מהם יין בלבנון, קפריסין, טורקיה ויוון. ואם אנחנו בוחנים את הענבים המקומיים כיין, אז המראווי (לבן) והביתוני (אדום) האלה לא מתאפיינים במרכיבי טעם וארומה דומיננטיים מספיק כדי שיהיה אפשר לומר שיש פה יין ברמה סבירה או יין איכותי, ההיפך הוא הנכון. היינות נטולי ארומה או טעם ייחודי או מורכב או אפילו בעל פוטנציאל עתידי. האובססיה של שיבי דרורי נראית משיחית, ושל רקנאטי היא יחסי ציבור ופרסום. אין ביין הזה שום דבר מיוחד, מרגש או אפילו מנחם.

לסיכום הטעימה:

  בטעימה של המראווי והביתוני על ציר הזמן 2016 2017 (שנתיים אחרונות הן ציר זמן? המראווי הראשון יוצר ב- 2014, אך לא נותרו ממנו להביא לטעימה – שומרים בארכיון), היו אלה יינות נחמדים לימות הקיץ החמים של ישראל. לא יותר לא פחות. אפשר לספר לתיירים האוונגליסטים הרבה רומנטיקה וסיפורי מורשת קרב מימי שאול ודוד המלך, אבל תכלס ככה לא בונים חומה. יין ישראלי הוא קודם כל יין טוב, יין שמתאים למזג האוויר הישראלי. הוא יכול להיות מבחינתי בלנד בורדו או זנים ניו זילנדים, הוא פשוט צריך להיות יין טוב. מה הבעיה לעשות יין טוב בלי כל הבולשיט מסביב? וברקנאטי יודעים לעשות יינות טובים אחרים.

 ממלכת שקד מכה שוב:

אין זה סוד שמשפחת שקד יודעת לשווק את היינות שהם מייבאים ומהיקבים המקומיים שהם שותפים בהם, באופן מדהים. כל אירוע השקה שלהם מטופל בשיא הרצינות ובשיא המקצוענות. השבוע הציגה משפחת שקד את בגלריה דובנוב בתל אביב את פורטפוליו מותגי היין שלהם, הן היבוא והן המקומיים. ייננים מכל העולם הגיעו ועמדו מאחורי הדוכנים, והגישו לנו טעימות עולם – בורדו, בורגון, ניו זילנד, דרום אפריקה וארגנטינה; עולם של ריחות וטעמים. קצרה היריעה מלכתוב על עשרות מותגי היין שהוטעמו בהשקה. הכי נכון זה  לקפוץ לאחת מחנויות דרך היין וחנויות אחרות ברחבי הארץ שקונות משקד, ופשוט לטעום ולחוות. המשפחה הקימה בשותפות עם יקב רמת הגולן חברת הפצה (היכל היין) שמשווקת את יינות יקב רמת הגולן, יקב רקנאטי (בו שקד גם שותפים), יקב הרי גליל, ויינות היבוא והמקומיים של שקד. טעמנו אחדים:

יקב רמת הגולן – קצרין בלאן דה בלאן 2007 – ניחוחות שופעים של פרחים לבנים, אבן, דבש וטוסט חמאתי. טעמים  של אגסים, פריחת תפוזים, קרמל ותבלינים. איזון נפלא בין פירות עסיסיים וחומציות חריפה.

יקב הרי גליל – גרנאש 2016 – ריחני, טרי, ומלא דובדבנים, פטל ורימונים פריכים. מתובל מאוד בעשבי תיבול מיובשים. חך תמציתי אך מתוחכם, עם פירות אדומים עשירים וטאנינים רגועים, לצד חומציות מאוזנת להפליא. יופי של יין. מחירו 70 ש"ח.

יקב הרי גליל – סירה 2015 כרם הסלע – ארומטי להפליא. פירות כהים עסיסיים, עם טאנינים שמחזיקים יפה. לא מורכב במיוחד, אבל החך קטיפתי ומעניק חוויה מאוד ייחודית. שאפו. מחירו 185 ש"ח.

יקב הרי גליל – מרלו 2015 כרם יפתח – רך, גמיש ובנוי טוב. יין עם טעמים צפופים מלאים של דובדבנים אדומים ופטל, עם הרבה כוח. לדעתי המרלו הצפוני הטוב ביותר שאפשר למצוא היום. פשוט נפלא. מחירו 199 ש"ח.